עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יש כביש קרוב 26/03/2018
27/03/2018 15:32
חגית הל

יש כביש קרות לבית שאני גרה בו.  לפעמים עובר מישהו שרוכב על אופנוע.  ואז אני חושבת כמה בא לי גם אופנוע. 

אבל פעם נסעתי על אופנוע בתור נוסעת שניה.  אני לא נהגתי אבל ראיתי כמה אנחנו חשופים למכוניות.  יש לי חבר

טוב שנהרג כשהוא נהג על אופנוע.  הבנתי כמה אנחנו חשופים כשאנחנו נוהגים על אופנוע.  אז הבנתי כמה שזה לא טוב - אבל כייף!

1 תגובות
היום מגעיל לי 14/03/2018
27/03/2018 15:23
חגית הל
היום מגעיל לי.  הקאתי פעמיים.  לא ברור לי למה.  כשמגעיל לי אני מרגישה שלא בא לי ללכת לשום מקום.  
אני רוצה רק לשתות מים ולעכל אותם.  היום אני מקיאה אותם זה מעצבן.  כשלא מגעיל לי אני שמחה למרות
 שאני חולה.  אז אני רוצה לצאת לטייל ולנשום אוויר אחר.  לא כמו האוויר שבחדר שלי.

כשאני שמחה אני אוהבת להפגש עם חברים ולדבר ולאכול ביחד.

אני מקווה שמחר יהיה טוב.  יותר טוב.   אני יודעת שמחר אבא שלי לא יכול להוציא אותי כמו כל יום שני. 
 אז אני אלך לטייל פה, עם המטפל שלי.  לנשום את האוויר שיש בחוץ.  ולראות אנשים הולכים לדרכם או 
ילדים שהם גם הולכים לדרכם.  

אני יודעת שילדים אני לא רוצה.  אולי אם הייתי בריאה, אז הייתי רוצה. אולי......
0 תגובות
צריך מישהו 14/03/2018
27/03/2018 15:18
חגית הל

יש הרבה אנשים ששרים על אישה מסוימת ואני גם יכולתי לכתוב.  הייתי כותבת על הרבה אנשים. 

אני הייתי רוצה להכיר מישהו, אבל לא מסויים.  אני די לבד ונורא בא לי להכיר מישו.  יש לי רק את

המטפל וחתולה שאימצתי.  הייתי רוצה להכיר מישהו אבל אני חולה קשה מאוד, בטרשת, 


לא ברור מה אלוהים רוצה ממני.  נראה לי שאמרתי הכל!!

1 תגובות
שיר אהבה 07.03.2018
27/03/2018 15:12
חגית הל
תמיד אני מחכה לנהג - אז המטפל מדליק לי את ערוץ המוזיקה.  יש הרבה גברים ששרים לאהובה שלהם.  
אף פעם לא שרו לי.  בקיצור, אני חושבת שאולי אני טועה, לא יודעת.  אבל טוב לי.
כשהייתי מאוהבת היו לי כל מיני קשרים אבל לא התחתנתי עם אף אחד.  בחרתי להיות לבד.  להשאר לבדי
 וככה טוב לי.  אף אחד לא חולק את דעתו עלי.  אני מחליטה מה לראות או מה לשמוע.

אני חולה יופי.  אני מתמודדת טוב מאוד עם מה שיש.  אני חולה כבר 21 שנה וזה די נדיר.  אבל אני פה.  בינתיים

אני חושבת על המוות.   אני לא רוצה לחכות.  אני עוד צעירה, אז לא יודעת איך בדיוק יהיה העתיד.  אני מקווה לפגוש
 את האנרגיה הזאת שכולם קוראים לה אלוהים.  כשאפגוש אותו, ואראה אותו יום אחד, אשאל אותו למה הוא עשה
 אותי כל כך חולה.  אומרים שאין שם חושך ואני חושבת שאני לא מפחדת משום דבר. בק'יצור, לא מעניין אותי אם יש 
שם אור או לא.העיקר שלא יכאב לי.  לא רוצה מוות בכאב.
1 תגובות
מכתב לאופי שלי 22/02/2018
22/02/2018 17:42
חגית הל

אני לא מבינה למה אני מלאה "בטוב".  אולי קיבלתי את זה מאבא.  לא יודעת.  אבל "העקשנות" שלי בוודאי מאמא.

  אני יודעת כשאבא מחליט משהו הוא נעול על זה.  בקיצור יש לנו את זה במשפחה!

אולי נולדתי עם טוב.  אני תמיד דאגתי לכולם,  כמו אבא.  גם אבא דואג לכולם.  אמא שלי אמרה שאני

 כמו אבא.  נעים לאנשים שאני דואגת להם.  הרבה אומרים שאני אוהבת את כולם.  בפוליטיקה אומרים

שחסרה לאנשים כזאת אהבת, אבל אני חושבת שיש לאנשים אהבה אבל הם פשוט לא יודעים איך  לבטא את זה.

1 תגובות
אני וטלויזיה 18/02/2018
22/02/2018 17:27
חגית הל

אני רואה טלויזיה הרבה פעמים.  אני אומרת לעצמי כמה מתאים לי להיות שם.  מתאים לי להשתתף 
בתוכנית "המירוץ למיליון" כאדם בריא.  וגם ב"כלוב הזהב".  חברה שלי תענה על השאלות ואני , 
אם הייתי בריאה, רצה בכלוב ולוקחת הרבה פרסים.  אני גם נראית טוב ומלאה בהרבה אדרנלין.

בעבר הייתי הרבה הולכת לכל מיני מקומות והייתי מבשלת הרבה.  אמא שלי אמרה שהאוכל שלי הכי 
טעים.  הייתי מבשלת הרבה ירקות ועושה מזה פשטידות.   אמא שלי סיפרה לאח שלה שאני אוהבת
 לבשל.  הוא אמר שאם אני רוצה הוא יעזור לי לפתוח מסעדה. אבל זה לא קרה.  אני חולה מאוד קשה. 
 אני גם לא יכולה לתת מתכונים כי אני לא זוכרת בעל פה.  
2 תגובות
ציוץ הציפורים 11/02/2018
13/02/2018 13:43
חגית הל

אני שומעת את ציוץ הציפורים.  לרוב החלון שלי פתוח ואני לא יודעת איפה בדיוק הן נמצאות.  אולי יש פה עץ שעליו

הצפורים יושבות ואני חושבת כמה החיים שלהן ושל כל החיות שונים משלנו.  הם אוכלים בדרך כלל מהפירות של

העץ אחרי שנקירו בהם.  הפרפרים אוכלים מהצוף של הפרחים.  לא כמונו שאנחנו מכינים לנו אוכל ומבשלים ולא

אוכלים ישר מהטבע.  לפעמים אנחנו אוכלים ירקות ופירות כמו שהם גדלים בטבע. 

השינה שלנו גם שונה מכל החיות.  יש לנו מיטה נוחה לישון עליה והחיות ישנות בטבע.  אנחנו בני אדם ונלחמים

על טריטוריה כמו החיות שמוכנות להרוג על טריטוריה.  הם מאוד בטבע ואני שואלת את עצמי אם הייתי מסוגלת

לחיות בטבע.  אני כל כך אוהבת אותו, אבל, לא נראה לי שהייתי חיה שם.

1 תגובות
מכתב לבן גוריון 08/02/2018
13/02/2018 13:24
חגית הל
החלוקה של ארץ ישראל לא נעשתה כמו שאתה רוצה.
יש יהודים מהשטחים אבל הערבים בעיקר שולטים שם.  הם נורא שולטים בארץ.  ויש לנו מלחמה איתם שלא 
נגמרת.  אני מתקשה להאמין שפעם יהיה שלום איתם.
הייתה אמורה להיות שלנו אבל הערבים חושבים שארץ ישראל שייכת להם.  אני גדלתי בבית דתי ומאמינה
 שאלוהים אמר שארץ ישראל היא שלנו, היהודים.  אבל הערבים תמיד נלחמים איתנו והם מנסים להמית אותנו.
בקיצור, מה שאתה רצית לא הולך!
1 תגובות
בקיר שליד המיטה 04/02/2018
06/02/2018 13:59
חגית הל

בקיר שליד המיטה יש בו חחלון כמו שספרתי לכם בעבר.  גם כשהוא סגור אני שומעת את רעש המכוניות שנוסעות. 

אני מדמיינת מה יש בתוך הרכב.  אבא מסיע את הילדים להורים שלו?  או האמא מסיעה את הילדים לחברים?  או

אבא מסיע חבר שלו?

הכביש הזה די חוצה מקום בארץ, אולי הוא עוטף ערים מסויימות.  אני גרה במה שנקרא דרום השרון.  לא רחוק

מטירה או טייבה.  אולי גם הם משתמשים בכביש הזה.

אני תמיד מדמיינת מה קורה בתוך האוטו כשאני שומעת רעשים.  כשאני שומעת אנשים מצפצפים, אז אני חושבת

שהנהג בטח "עצבני - אחד" אבל אני מאחלת לכולם בריאות.

כי אני יודעת מה זה חולי וזה לא נעים.   אני יודעת שאני לא יכולה יותר לנהוג כי אני לא סומכת על הראייה שלי.  משם התחילה המחלה שלי.

פעם נהגתי,  היה לי אוטו שקניתי בעצמי מכספי.   הייתי פעם בריאה יותר וראיתי טוב מאוד.  אני מתגעגעת לעצמאות שהייתה לי.

1 תגובות
במכונית שלי 01/02/2018
06/02/2018 13:38
חגית הל
במכונית שלי החלונות סגורים ושקופים.  אני רואה אבל לא שומעת.  חשבתי שאני יכולה לרוץ במהירות האוטו אבל הבנתי שגם אם הייתי בריאה לא הייתי מצליחה לרוץ במהירות האוטו.
הלוואי והייתי יכולה לרוץ במהירות האוטו.  הוא לא נוסע מהר.  אני מאוד סומכת עליו ואני מאוד אוהבת אותו.  זה הנהג שלי.  אתמול אבא
 לקח אותי ליד שרה.  לפעמים זה קורה שאבא לוקח אותי.   ההורים כל כך פה בשבילי ומאוד נעים לי שהם פה - עם המחלה הזאת.

אני חושבת שאם הייתי בריאה היו לי חיים אחרים.  הרבה דברים אני לא יכולה לעשות עכשיו.  אפילו המטפל שלי מאכיל אותי וזה לא נחמד.  
פעם הייתי מבשלת לבד.  היום אני לא יכולה.  אני מתמודדת עם המחלה הזאת.  זה בעל כורחי.

אני יודעת על עצמי שאני תמיד מחייכת.  זה מה שנעים לאנשים לראות.

אין תרופה למחלה.  אני חולה כבר 21 שנה.  יש תרופה למי שחולה עכשיו אבל אני כבר שנים חולה.  אני מתמודדת

אין לי כאבים, תודה לאל.


1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 21 22 הבא »