אני חושבת שאם הייתי מתחתנת, היו לי חיים אחרים לגמרי. בודאי אם הייתי יולדת ילדים, אז בכלל חיי היו אחרים.
אני חושבת שאם הייתי יולדת, הייתי מעבירה לילדים גם את המחלה....
מחלה זו יושבת במוח. עשיתי MRI והרופאים אמרו שאני חולה קשה. עם הזמן זה ילך ויחמיר. בהתחלה, עוד יכולתי ללכת. עשיתי טיול לתאילנד ונפאל. כשחזרנו לא יכולתי יותר ללכת. ואז הכל התחיל. בעיניים לא ראיתי טוב וברגלים לאט לאט הרגשתי חולשה עד שלא יכולתי ללכת יותר. אם הייתי יולדת ילד זה היה נורא עבורו וגם עבורי, בהתמודדות שלי.
אם הבן זוג היה רוצה שאני אלד אז הייתה נוצרת בעיה כי אני לא רוצה. טוב לי לבד. אני מאוד אוהבת את האחיינים שלי אבל אני לא מטפלת בהם אלא רק נהנית מהם. אני מאוד אוהבת ילדים, אך לא רוצה לטפל ולדאוג להם. לדעתי, אם הייתי מתחתנת הייתי מפסיקה להיות עצמאית כי דעתו של בן הזוג גם נחשבת.
הייתי רוצה חבר שיגור קרוב ויבקר לפעמים ואני לא רוצה מישהו שישאר לישון כאן כל הלילה. הייתי רוצה בן זוג שלא יהיה נכה. מספיק שאני מתעסקת בעצמי. אין לי כוחות לעוד אחד. יש לי את המוגבליות שלי. ודי לי.
אני טעיתי בעבר. אם הייתי יולדת, הילדים היו נולדים בראים. אני חשבתי שיוולדו חולים כמוני. אבא שלי תיקן אותי. אבל לא רוצה שום דבר שונה. טוב לי כך.