עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הציור שליד המיטה 26/11/2017
28/11/2017 13:45
חגית הל
יש בקיר ליד המיטה מסמר והבאתי למטפל שלי ציור שציירתי לתלות על הקיר.  אז הוא תלה אותו לאורך ואני 
חושבת שציירתי אותו לרוחב.  הציור תלוי ליד ציור אחר שגם הוא לרוחב (אני לא זוכרת איזה ציור זה).  
ביחד שני הציורים יצרו תמונה שלמה - אבל חלקתי אותה לשני ציורים נפרדים.
כשהציור הוא לאורך, יש לו משמעות אחרת ממה שזה היה.  עכשיו המשמעות, לפי המטפל שלי,
 הציור הוא "דרקון יורה אש"  וזה מאוד מתאים לי לעשות כי אני תמיד חושבת על מה מרגיש השני. 
 ברור שאני לא ארה על השני אש.  אבל אני כן "ארה אש" רק לא על אנשים.  הרבה פעמים אני
 משתמשת באדום בציורים.  אני אוהבת את הצבע.  הוא גם מאפיין אותי כי אני בן-אדם חם.  באופן אנושי,  אני לא חמת מזג אבל אישה חמה.
אני משתמשת בשחור כי זה מבליט את הציור.

אני אוהבת לראות את הציורים שלי ואם יום אחד אני לא אהיה, אז זו תהיה מזכרת נחמדה להורים שלי, ממני.
1 תגובות
מה שאני זוכרת בתור ילדה 19/11/2017
21/11/2017 13:20
חגית הל

מה שאני זוכרת בתור ילדה.  היה בן אחד שקרא לי כל הזמן "בלה" והוא הדביק את כל הבנים.  הוא גרם להם

גם לקרוא לי "בלה".  זה שם רוסי.  הוא לא אהב אותי ורצה לפגוע בי.  היום הוא נשוי ויש לו ילדים.  אני מאחלת 

בליבי שיקראו לאחת הבנות שלו בשמות גנאי.  עד היום הכעס עליו ישנו, אבל שיהיה לו לבריאות.  אני מקווה שטוב

לו, כי אני לא יודעת עליו כלום וגם זה לא מעניין אותי.

היום הכל אחרת.  הרבה מחוברים למחשבים ומה שכותבים מסתובב בכל הרשתות.  בזמנו זה לא היה כך.  הכל עבר

מפה לאוזן והפגיעה אולי הייתה פחות נפוצה אבל הרבה יותר אישית.  תמיד הייתי הכי גבוהה לעומת הבנות ום הבנים. 

זה לא מצא חן בעיני אף אחד, כאילו אני מחליטה על הגובה שלי .  זה בעצם מה שאלוהים מחליט.

אחד מהבנים שהציק לי בעבר פגש את אחי ומסר לו שהוא מצטער על ההתנהגות שלו בעבר.  אחי סיפר לי.  אני סולחת

לכולם וש"יקפצו לי" כל אלו שהעליבו אותי.

אני גם מאחלת לכולם בריאות.  הבנתי מה זה לא להיות בריאה.  זה כל כך חשוב להיות בריאים. 

הבנתי את זה רק בדיעבד וזו האמת.

1 תגובות
איך אהבתי פעם לבשל 12/11/2017
16/11/2017 14:11
חגית הל
איך אהבתי פעם לבשל!  כשבילשתי, חשבתי על מה טעים עם מה.  כמו אומנות - באיזה צבע להשתמש בציור הבא
 ומה אני רוצה להגיד דרך הציור.
בישלתי, הרבה, בהזדמנויות שונות.  אח של אמא שלי אמר לי שאם אני רוצה לפתוח מסעדה (כי אמא שלי סיפרה לו
איזו בשלנית טובה אני) שאגיד לו.  כי הוא רוצה לעזור לי כלכלית.
אני יודעת היום, שזה כבר לא יקרה כי המחלה החמירה.  פעם, גם אפיתי עוגות ומכרתי אותן - עוגות גזר, שוקולד, תמרים ועוד....
אני אוהבת לפגוש אנשים בלי תכנון.  דרך המכירה יכולתי לפגוש אנשים מעניינים.
אין תרופה למחלה שלי.  אני מקוה שתהיה יום אחד, ושימצאו תרופה בקרוב.  ואז אני אוכל ללכת וכל החיים שלי ישתנו. 
היום אני או רואה טלוויזיה או מקשיבה לסיפור.
פעם אכלתי הרבה ממה שבישלתי.  היום אני אוכלת בלית ברירה את מה שהמטפל מכין לי.  בעיקר אני אוכלת ירקות,
 לפעמים פירות או תפוחי אדמה קצת מרוסקים. לפעמים למנה אחרונה גלידה.
אני מתגעגעת ליכולת שלי לבשל.  יש בי את הצורך ליצור גם באוכל גם בציור.
2 תגובות
המחלה שחליתי בה 05/11/2017
07/11/2017 14:24
חגית הל
אני מזכירה לכם שאני חולה בטרשת נפוצה.  זו מחלה שלא אמורה להיות קשה, אבל אני חליתי מאוד קשה וזה לאט לאט יותר ויותר מחמיר.
אני כבר מזמן לא יכולה ללכת ואני רואה ככה-ככה.  כשחליתי הייתי בת 22 ועשיתי   MRI.  הרופאים אמרו לי מיד שחליתי מאוד קשה.  רופא 
אחד אמר שזה נדיר.  אני עוד זוכרת את התמונה הזו והמילים שזה נדיר!

המחלה מחמירה - ביכולת הדיבור שלי אני כבר מדברת כך שלא מבינים אותי לפעמים.  צריך לעמוד מאוד קרוב אלי בשביל לשמוע.  אני לא יכולה לצעוק וזה מאוד מתסכל.

אני לא מבינה את מי שכולם קוראים לו אלוקים.  מה הוא רוצה ממני?  לא ברור לי, הדבר היחיד שכן למדתי זה שאנשים כל כך פה בשבילי.  אני גם מאוד מעריכה את זה.  אבל אני לא רואה את עצמי חיה ככה.  אני גם לא כל כך יכולה לעשות משהו עם הידיים.  המטפל שלי מאכיל אותי ועושה הכל בשבילי.  הוא מאוד דואג לי.  אני שואלת את אלוקים למה הוא עשה לי את זה.  הלוואי ואני אקבל תשובה.  אני יודעת כשאפגוש אותו אני אשאל אותו למה.  מה הוא רצה ממני.  אני לא מבינה איך חיים ככה.

כל היום שוכבת במיטה.  רואה טלויזיה או מקשיבה לסיפור דרך ספריית העוורים.  שולחים לי דיסקים שעליהם מישהו מקריא סיפור.  אמא שלי קנתה לי סדין ביד שרה כדי שלא יהיו לי פצעי לחץ.  אני חושבת שההורים שלי מאוד מאוד דואגים לי.

אני מאמינה שהכל מלמעלה.  אבל אני לא מבינה אותו. 
2 תגובות
הלוואי ויכולתי להיות עלה 29/10/2017
31/10/2017 18:19
חגית הל
אני כותבת הרבה ויצא לי לכתוב ספר.  בסוף כתבתי גם שירים.  חבר יקר הלחין שיר אחד "כמו עלה".  
בשיר דיברתי על עצמי שאני אעוף לכמה מקומות וכשאני אפול, יגדל עלה אחר.

אבל במציאות, זה לא קורה לבני אדם.  כתבתי אח"כ שיש לי אחות שצעירה ממני ב 3 שנים. 
 היא כבר אמא ל 7 ילדים.  כתבתי את זה בספר -  שהיא ההמשך שלי.  יש לי עוד אחיות ויש לי 
המשך גם בהם.   אני לא משוררת ואני שרה גרוע.  אני שרה לעצמי הרבה.  אני חושבת שאם הייתי 
יכולה לשיר בלי זיופים הייתי מאוד מפורסתמ.  זה מתאים לי!!!

הלוואי ויכולתי להיות עלה.
2 תגובות
קולות של ילדים 22/10/2017 א' חשוון
31/10/2017 18:13
חגית הל

אני שומעת קולות של ילדים.  כשהייתי ילדה, גרנו ברמת-גן בדירה שסבא קנה.  הוא חשב שהוא יעלה לארץ, אבל הוא מת 

לפני שעלה לארץ.  אז האחים של אמא אמרו לאבא שלי לגור שם.  גרתי שם עד גיל 10 והיה לי שם מאוד נחמד.  לפעמים

 באו חברים לבקר ואני מתארת לעצמי  נשמענו כמו הילדים שעכשיו אני שומעת מהחלון.  הלוואי שהייתי בריאה עכשיו 

והייתי יכולה לעשות אותן שטויות שעשיתי פעם כשגרתי שם בבית.


הייתי רוצה לעשות היום אותו הדבר.  היה לי אז חופש.  היום אני לא יכולה לעשות כלום.  אני מתארת לעצמי, 

אם שכן היה פותח אז את החלון, הוא היה שומע אותנו כמו שאני שומעת היום.

4 תגובות
טלויזיה
16/10/2017 12:52
חגית הל
כיום המטפל שם לי חיתול כמו לתינוק ואני מרגישה מצחיק. לפי שהיה לי מטפל ניסיתי פעם ללכת לשרותים ולא הסתדר מאז הבנתי שאני צריכה חיתול ועם זה אני מתמודדת.
אני רואה הרבה טלויזיה וחושבת כמה זה היה יכול להיות מתאים לי. אני דומה לאמא וגם לאבא ואם הייתי בריאה הייתי משתמשת ביופי הזה כדי להגיש בטלויזיה וגם לראיין אנשים וגם להפיק תוכניות. כל כך מתאים לי לעבוד בזה. אני יכולה גם להיות מדריכת אומנות לילדים קטנים. כי אני מאוד אוהבת ילדים אבל לא ילדתי אני ילדים. אני לא רוצה לעסוק בגידולם. 
1 תגובות
הסתיו בפתח
03/10/2017 16:05
חגית הל
נראה לי שהסתיו הגיע.  שבוע שעבר היה טיפטוף.  אמרו לי שהרבה נחלים התייבשו בארץ בקיץ.  הטפטוף הזה הרטיב את הנחל היבש ואני מקווה שהרבה גשם ירד.
יש לנו בארץ נחלים כל כך יפים שעושה לי כבוד להיות פה.  יש פה כל כך הרבה מלחמות ואני לא מסכימה להם כי אני אוהבת את ישראל וטיילתי בה הרבה.  אני רוצה שיהיה הרבה שלום כי לדעתי הארץ כל כך יפה ויש פה מהכל.  ים ומדבר ונחלים וצמחיה ועוד.
יש פה חום אנושי טבעי של אנשים.  הייתי בצרפת ואין שם כזה חום.
1 תגובות
שיר שכתבתי ב1994
23/09/2017 17:27
חגית הל
הגשם לא יורד.
השמש לא זורחת.
אין ציפורים בשמים.
הפרחים כמעט מתים.
הכל חשוך.
רוצה שוב למות.
אנשים מלוכלכים.
כל היום ניסיתי לבכות
התאפקתי
ועכשיו הכל מתפרץ.
ונמאס
לא מסוגלת לחיות
עולם סכסכן, כפוי טובה.
והגשם האהוב עלי כל כך,
זה שבוכה גם איתי.
איננו כרגע.
כל הטוב מהול בבלבול.
הציפורים הלכו לישון.
הצרצרים מזדהים איתי.
ואני, אני בוכה.
2 תגובות
אם הייתי בריאה 17/09/2017
20/09/2017 12:22
חגית הל
אם הייתי בריאה, אני מאמינה שהייתי אולי מראיינת בטלויזיה.  ראיתי היום ראיון בטלויזיה וחשבתי שזה 
כל-כך מתאים לי.  מה שבטוח הייתי , בוודאי מפורסמת.
אני, תודה לאל, נראית טוב ויש לי יכולת דיבור.  אבל כיום, יכולת הדיבור נחלש מאוד.  בגלל המחלה הזאת.  
אני לא מבינה מה אלהים רוצה ממני.  טרשת נפוצה, בעיקרון, זו מחלה קלה.  אבל אני קיבלתי אותה מאוד קשה.

אם הייתי בריאה, אולי הייתי מדריכת אומנות כי אני אוהבת אומנות.  אם זה ציור, פיסול או כתיבה, ואפילו אולי
בתחום הבישול.  אמא שלי תמיד אמרה לי שאני מבשלת משהו.  אח של אמא אמר לי שאם אני ארצה לפתוח 
מסעדה, הוא מוכן לעזור לי.  רק שאני אגיד לו.  אהבתי מאוד לבשל כשיכולתי והייתי בריאה.  אבל עכשיו אני לא יכולה.

אם הייתי בריאה, אני חושבת שהייתי מטיילת בהרבה מקומות בעולם.  אני אוהבת לראות מקומות בעולם ובטבע.  
טיילתי בעבר בתאילנד, נפאל, ארה"ב, צרפת ועוד.  ראיתי אומנת בכל מיני מקומות ומאוד אהבתי.  אני לא יכולה יותר לעשות.
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 19 20 הבא »