חגית

אני רואה הרבה טלויזיה וחושבת כמה זה היה יכול להיות מתאים לי. אני דומה לאמא וגם לאבא ואם הייתי בריאה הייתי משתמשת ביופי הזה כדי להגיש בטלויזיה וגם לראיין אנשים וגם להפיק תוכניות. כל כך מתאים לי לעבוד בזה. אני יכולה גם להיות מדריכת אומנות לילדים קטנים. כי אני מאוד אוהבת ילדים אבל לא ילדתי אני ילדים. אני לא רוצה לעסוק בגידולם. 

יש לנו בארץ נחלים כל כך יפים שעושה לי כבוד להיות פה.  יש פה כל כך הרבה מלחמות ואני לא מסכימה להם כי אני אוהבת את ישראל וטיילתי בה הרבה.  אני רוצה שיהיה הרבה שלום כי לדעתי הארץ כל כך יפה ויש פה מהכל.  ים ומדבר ונחלים וצמחיה ועוד.

יש פה חום אנושי טבעי של אנשים.  הייתי בצרפת ואין שם כזה חום.

השמש לא זורחת.

אין ציפורים בשמים.

הפרחים כמעט מתים.

הכל חשוך.

רוצה שוב למות.

אנשים מלוכלכים.

כל היום ניסיתי לבכות

התאפקתי

ועכשיו הכל מתפרץ.

ונמאס

לא מסוגלת לחיות

עולם סכסכן, כפוי טובה.

והגשם האהוב עלי כל כך,

זה שבוכה גם איתי.

איננו כרגע.

כל הטוב מהול בבלבול.

הציפורים הלכו לישון.

הצרצרים מזדהים איתי.

ואני, אני בוכה.

כל-כך מתאים לי.  מה שבטוח הייתי , בוודאי מפורסמת.

אני, תודה לאל, נראית טוב ויש לי יכולת דיבור.  אבל כיום, יכולת הדיבור נחלש מאוד.  בגלל המחלה הזאת.  

אני לא מבינה מה אלהים רוצה ממני.  טרשת נפוצה, בעיקרון, זו מחלה קלה.  אבל אני קיבלתי אותה מאוד קשה.

אם הייתי בריאה, אולי הייתי מדריכת אומנות כי אני אוהבת אומנות.  אם זה ציור, פיסול או כתיבה, ואפילו אולי

בתחום הבישול.  אמא שלי תמיד אמרה לי שאני מבשלת משהו.  אח של אמא אמר לי שאם אני ארצה לפתוח 

מסעדה, הוא מוכן לעזור לי.  רק שאני אגיד לו.  אהבתי מאוד לבשל כשיכולתי והייתי בריאה.  אבל עכשיו אני לא יכולה.

אם הייתי בריאה, אני חושבת שהייתי מטיילת בהרבה מקומות בעולם.  אני אוהבת לראות מקומות בעולם ובטבע.  

טיילתי בעבר בתאילנד, נפאל, ארה"ב, צרפת ועוד.  ראיתי אומנת בכל מיני מקומות ומאוד אהבתי.  אני לא יכולה יותר לעשות.

היא שרה על בעלה הקודם שהלחין את כל השירים שלה.  היא שרה על היותה לבד.  יש בשירה

 שלה הרבה ריאליות על הגירושים שעברה ועל הבת שלה, שהיא תמיד תהיה פה לצידה.

אני בכלל לא התחתנתי, אבל, כיף לי לשמוע כזו שירה.  אני מתחברת לקול שלה.  אני לא יכולה לשיר,

ותמיד הייתי זייפנית ולכן אני אוהבת לשמוע כאלה ששרות יפה וברגש.

אני אוהבת שירים רומנטיים למרות שלי עצמי אין שום רומן.

המטפל שלי אמר שהוא יטייל איתו  אבל, אני לא בוטחת בו ומעדיפה לכן לא לאמץ.  

אני מאוד אוהבת בעלי-חיים.  אמצתי חתולה וזה מספיק לי.  המטפל שלי דואג לה לאוכל ולמים.  לפעמים כשאני במיטה, החתולה קופצת למיטה ועלי ומתפנקת ולי מאוד כיף.  לדעתי לחתולה יש נשמה שמצליחה לקלוט אותי.  אולי היא מודה לי שהכנסתי אותה ואני דואגת לה.

בבנין השכן יש כלב אחד.   אני שומעת אותו נובח ואני אומרת לעצמי הלואי ויכולתי לאמץ גם כלב.  אם רק הייתי בריאה.......

בשבילי, כלב הוא מגיב על כל דבר.  מראה אהבה. הוא מלקק את הפנים של הבעלים.  הייתה לי פעם כלבה.  קראו לה "לוקה":  .  היא הייתה אצלי 10 שנים ובסוף עשיתי לה המתת חסד על ידי וטרינר.  מאז לא היה לי יותר.  והייתי רוצה........

בינתיים כיף לי גם השקט להיות מרוכזת בו.  אני לפעמים מקשיבה לסיפור בדיסק. (אמא שלי רשמה אותי לספריית עוורים)  בעיקר אני אוהבת סיפורים רוחניים.  אני לא רואה הרבה טלוויזיה,  הטלוויזיה לא מעסיקה אותי.  לדעתי, זה רדוד מדי .  אני אוהבת עומק.

כל ציור שאני רואה מזכיר לי איפה הייתי ולמה ציירתי את אותו ציור.  למשל הציור שמעל המיטה "התוכי" .  ציירתי תוכי.  זה היה בטיפול באומנות בתל השומר.  הרבה ציורים ציירתי שם, תוך כדי טיפול.  אני רואה לפעמים את המטפלת ונזכרת.  "איזה כיף היה לי שם אז!"  נתתי לה את הספר שכתבתי והיא אמרה לי שהיא אהבה אותו מאוד.  והיא נזכרה בציורים שציירתי אצלה.  עברו מאז 19 שנים.

אני עדיין מתמודדת.  אין מה לעשות.  הלוואי שיום אחד ימצאו תרופה שאוכל לחזור ללכת.  הייתי רוצה גם לכתוב לבדי אבל אני לא יכולה.  אני כותבת בלוג על כל המצב שלי.

באתי הבייתה מהמפגש מבואסת ואני אבקש שלהבא שיבואו אלי כדי שאוכל לדבר יותר כשאני שוכבת על המיטה.  וזה יהיה יותר נחמד.  אחי בא אלי למחרת עם אשתו ודיברנו ואז הוא הבין שאני מדברת יותר טוב כשאני במיטה.  דיברנו על הבת שלהם שנסעה לאמריקה ללמוד ולהדריך שם.  יכולתי לדבר והרגשתי שמבינים אותי.  אני רוצה להזכיר שאחי הוא חרדי ואשתו הקריאה לאחי את הספר השני שכתבתי (שעדיין לא יצא לאור)

 אני מרגישה איך המחלה מתדרדרת.  ידעתי שזה יקרה אך קשה לעכל את זה.

מאמינה שהייתי עושה מלא דברים.  כל הבית שלי מלא בציורים שפעם ציירתי בידיים באופן רגיל.  נורא כיף להזכר בכל ציור.  הכל מזכיר לי מה היה באותו ציור .

בערך בגיל 20 התחיל איתי מישהו.  הייתי מאוד מאוהבת בו ונסעתי אתו גם לתאילנד.  עשינו שם "טרק" של 10 ימים.  הורדתי 10 קילו מהמשקל.  מישהו שאל אותי אם הורדתי קילו ביום?!  אני אומרת שכנראה שכך היה.  במשך הטיול הוא דיבר על ילדים אבל אנ י לא רציתי.  אבל לא אמרתי לו כלום ובזה לא הייתי בסדר.  אני יודעת שכיום הוא נשוי ויש לו ילדים.  לא יודעת כמה.  היום אין לי שום קשר איתו.  הייתי רוצה לדבר איתו רק כדי להגיד לו שהמחלה בהחלט החמירה.