סיפורי סבתא |
|
לפעמים אמא שלי אומרת שאני מזכירה לה את אמא שלה ואני חושבת: איזה כבוד הוא לי.. בגלל שאני עקשנית מאד ואופטימית. סבתא שלי גם היתה כזאת, עקשנית ואופטימית. היא עברה את אושוויץ במלחמה המזורגגת ההיא בזכות זה שהיא היתה תופרת ואחרי המלחמה היא פתחה חנות שמכרה את הבגדים שהיא בעצמה תפרה. עם כל האופטימיות שלה, אחרי המלחמה היא פגשה את קרוב משפחה שלה, שאיתו התחתנה ואיתו ילדה 3 ילדים, שהבכורה היא אמא שלי. אני לא ממש הכרתי אותה. היא נפטרה כשאני הייתי בת 15 והיא גרה בכלל בפריז. פעם בשנה היא באה לבקר אותנו בישראל. סבא שלי נפטר כשאני הייתי ברחם של אמא שלי, כך שאת ההורים של אמא שלי כמעט לא הכרתי.. את ההורים של אבא שלי כן הכרתי, כי הם גרו בתל אביב. אני עליתי לארץ עם אחותי ואחי כשהייתי בת 7 חודשים בערך.
|
|
|
|
|
|
 | הי, עלינו מצרפת ואני דוברת צרפתית כי אבא שלי לימד אותנו. הוא די התעקש על זה כשהיינו ילדים ובזמנו זה היה נודניקי אבל היום אני מודה לו, כי בזכותו אני יודעת עוד שפה. כל טוב, חגית |
|
 | חגית יקרה, איזה כיף לקרוא אותך (: |
|
| חגית יקרה, איזה כיף לקרוא אותך (: |
|
| חגית, כבר כמה זמן שאני לא מצליחה לתפוס אותך בטלפון... הכל בסדר? תתקשרי אלי... אני מתגעגעת |
|
| טליה יקרה, אני אנסה להתקשר אלייך וגם אני מתגעגעת ואשמח לראות אותך. איז כייף שאת קוראת אותי.. נשיקות, חגית |
|
;){kind=link}